משטה נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי ערעור שהגיש המערער על החלטות כב' הרשם יוחנן גבאי מיום 24.1.11, וכן מיום 14.2.11. (ת"ט 20154-10-10).

לאחר הגשת הערעור הוגש על ידי המערער כתב ערעור מתוקן.

בהתאם להחלטתי מיום 21.3.11, הוגשו עיקרי טיעון וסיכום טענות מטעם הצדדים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי, ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי דינו של הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.

החלטת הרשם מיום 24.1.11

תיק זה הורתו בבקשה לביצוע תובענה על סכום קצוב שהגישו המשיבים כנגד המערער בלשכת ההוצל"פ (תיק הוצל"פ 01-119874-96).

בהחלטתו מיום 22.11.10, הורה הרשם על עיכוב הליכים נגד המערער כנגד הפקדת סך של 2,500 ₪, בקופת בית המשפט. כן קבע הרשם בהחלטתו כי: "בשלב זה ובטרם התבררו טענותיו של המבקש במסגרת הדיון בהתנגדות אין מקום לביטול כל ההליכים שננקטו. מה גם שלא ברור באיזה הליכים מדובר ומה הנזק שהם גורמים".

בהחלטתו של הרשם מיום 24.1.11, אשר ניתנה בבקשת המערער לעיון מחדש בבקשה לביטול הליכים שננקטו כנגד הנתבע, היא ההחלטה נשוא הערעור שבפניי, קבע הרשם כי המשיבים לא הצליחו לסתור את טענתו של המערער כי האזהרה לא נמסרה לו כדין, ולפיכך הורה על ביטול הליכי ההוצל"פ אשר ננקטו כנגד המערער.

בשולי החלטתו קבע הרשם כדלקמן:

"למען הסר ספק, מובהר בזאת כי החלטתי זו אינה מונעת מהתובעות להמציא לנתבע את האזהרה כדין ולנקוט בהליכי הוצל"פ כל עוד לא יפקיד את הערובה שנקבעה לעיכוב ההליכים נגדו".

לטענת המערער, שגה הרשם כאשר לא ביטל את ההפקדה שהטיל על המערער כתנאי לעיכוב ההליכים, לאחר שמצא להורות על ביטול ההליכים שננקטו כנגד המערער מחמת כך שלא הומצאה לו אזהרה כדין.

הנני סבור כי הדין בעניין זה עם המערער. בנסיבות העניין, ולאחר שהתברר שלא הומצאה לידי המערער אזהרה כנדרש על פי דין ולאחר שבוטלו כל ההליכים שננקטו כנגדו, היה מקום לדידי לבטל את ההפקדה שהוטלה עליו כתנאי לעיכוב ההליכים. הנני סבור כי בנסיבות ולאחר שלא הומצאה למערער האזהרה , מדובר במסקנה מתבקשת. אוסיף לציין כי לא מצאתי בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעם המשיבה התייחסות עניינית לטענה זו של המערער.

אשר על כן הנני מבטל את החלטת הרשם בדבר ההפקדה כתנאי לעיכוב ההליכים ומורה כי ההליכים כנגד המבקש בתיק ההוצל"פ יעוכבו , בלא צורך בהפקדה.

החלטת הרשם מיום 14.2.11

החלטתו של הרשם מיום 14.2.11, ניתנה בהתנגדות שהגיש המערער לביצוע התובענה.

החלטתו של הרשם ניתנה על בסיס כתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים, לרבות סיכומים בכתב, וכן על בסיס פרוטוקול הדיון מיום 2.12.10, במהלכו נחקר המערער על תצהירו.

בסעיף 2 להחלטתו קבע הרשם כי: "לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ועל יסוד הנימוקים שפורטו בסיכומי טענות הנתבע החלטתי ליתן לו רשות להתגונן. התצהיר ישמש ככתב הגנה".

בסעיף 3 להחלטתו הוסיף הרשם וקבע כדלקמן:

"התובעות הסכימו לחילופין למתן רשות להתגונן לנתבע ובלבד שזו תותנה בהפקדת סכום שיקבע בית המשפט, לפי ראות עיניו.... לפיכך, ובהתחשב בכך שעיקר טענותיו של הנתבע הן טענות לגבי פגמים פרוצדוראליים שנפלו בתביעה, הניתנים לתיקון על פי דין. בעוד שטענתו לגבי החוב היא סתמית ובלתי מפורטת כדין, החלטתי ....להתנות את הרשות להתגונן בכך שהנתבע יפקיד 3,000 ₪ בקופת בית המשפט בתוך 30 יום מיום מסירת החלטה זו כדין. סכום זה יש בו כדי לפצות את התובעות על הוצאות הדיון אם ידחו טענותיו של הנתבע".